שוטטות פיזית, שוטטות וירטואלית, שוטטות במחשבה - מה ביניהן לבין השראה? עמית נויפלד, מחבר הספר "היסטוריה של מהירות" הגיע לאולפן לדבר על האופן שבו שוטטות נתפסת כמעשה חסר תכלית, בעוד שהיא למעשה הדבר ההפוך בדיוק!
לינקים להמשך קריאה:
אתר Slow של עמית: https://slow.org.il/
ספר 'היסטוריה של מהירות': https://slow.org.il/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8/
פרויקט שוטטות: https://shotetoot.com/
"הכי חשוב זה לבהות בתקרה": כתבה במגזין כלכליסט של רוני דורי על פרופ' משה בר על חוסר ריכוז, התפזרות ומחשבות נודדות כמפתח ליצירתיות
https://newmedia.calcalist.co.il/magazine-24-03-22/m03.html
פול אוסטר, המצאת הבדידות:
"לעתים יש תחושה של תעייה ללא תכלית בעיר. אנחנו הולכים ברחוב, פונים באקראי לרחוב אחר, נעצרים להתפעל מכרכוב של בניין, רוכנים על המדרכה לבחון כתם זפת המזכיר לנו ציורים שהתפעלנו מהם [...] כך שמה שאנחנו עושים באמת כשאנחנו משוטטים בעיר הוא פעולת חשיבה, וחשיבה באופן שמחשבותינו מצטרפות לכלל מסע, ומסע זה אינו יותר או פחות ממספר הצעדים שצעדנו, כך שלבסוף אנו יכולים לומר בביטחון שיצאנו למסע, ואפילו לא נעזוב את חדרנו, היה זה מסע, ואנחנו יכולים לומר בביטחון שהיינו באיזה מקום, אפילו איננו יודעים היכן הוא המקום הזה" (אוסטר, [1982] 1995: 132-131).
נגמר הפרק?
לכל הפרקים הנוספים